Abhainn Araig הוא אחד הביטויים המיוחדים של מזקקת בונהאבן , מזקקה מאיילה שמזוהה דווקא עם סגנון עדין ולא מעושן בכבדות, בניגוד לדימוי הרווח של האי. המהדורה הזו מבוקבקת בחוזק חבית וללא סינון בקור או תוספת צבע, ומדגישה את האופי הטבעי והימי של בונאהבן. היישון מתבצע בעיקר בחביות עץ אלון אמריקאי וחביות שרי (Pedro Ximenez octave sherry). בכוס מתקבלים ניחוחות של דגנים קלויים, אגוזים, וניל, תבלון ,פרי ונגיעה של עשן ימי עדין. בפה הוא עשיר אך רענן, עם מרקם שמנוני, טעמי מאלט מתוק, פלפל לבן, מלח ים ורמז קל של עשן כבולי ברקע. הסיומת ארוכה, יבשה ומינרלית, עם הד ימי ברור — וויסקי שמדגים את הצד האלגנטי והעמוק של איילה, בלי להשתלט בעשן.
מזקקת בונאהייבן נמצאת בצפון האי איילה, והוקמה בשנת 1883 ע"י האחים גרינליס. זוהי אחת המזקקות הגדולות על האי, שנייה בהיקף הייצור רק לקאול אילה. משמעות השם היא "פי הנהר" - נהר מרגדייל המשמש כמקור המים של המזקקה. דודי הזיקוק של בונאהייבן הם מהגבוהים בסקוטלנד, ובדומה לגלנמורנג'י אחראים בין היתר לאופי העדין והקל של הויסקי. כל הויסקי המזוקק נשמר במחסנים בסמוך למזקקה, ובנוסף לכך גם ויסקי ממזקקת טוברמורי. שימו לב - זוהי הגירסה החדשה בחוזק משופר של 46.3%, ללא תוספת צבע וללא סינון בקירור. צורת ביקבוק זו מבטיחה ויסקי סמיך, עשיר וטעים יותר, כמו שויסקי צריך להיות! לאחר קירור או דילול הויסקי יכולה להופיע עננות קלה במשקה. זוהי תוצאה של שמנים מלאי טעם וריח שהיו מומסים בויסקי, ואין זה מעיד על פגם כלשהו - להיפך! זוהי הוכחה שהויסקי מוגש בצורתו הטיבעית והטובה ביותר. מזקקת בונאהייבן נמצאת כיום בבעלות חברת ברן סטוארט, המחזיקה גם במזקקות טוברמורי ודינסטון, וכן במותגי המאלט והבלנד לדצ'יג (Ledaig), סקוטיש לידר, ובלק בוטל. כל מוצרי הסינגל מאלט של ברן סטוארט מבוקבקים היום בדרך איכותית זו.
"האי המפורסם איילה נחשב לאיזור ויסקי בפני עצמו, על אף גודלו הצנוע. הסיבה לכך היא האופי המעושן שכל-כך מייחד את מרבית הויסקים המזוקקים על האי. מזקקות הויסקי על האי הן מהוותיקות ביותר בסקוטלנד, ויש להן קהל מעריצים אדוק במיוחד ברחבי העולם.
מקור הטעם המעושן בויסקי הוא באדמת הכבול המשמשת על ידי שרפתה לייבוש השעורה המונבטת. הכבול הוא שאריות של צמחיה שמתה ונקברה באדמה, והחלה בתהליך הפירוק שלה. הכבול מהווה חומר בערה מקומי, שמעלה עשן סמיך וריחני בעת שרפתו. העשן נספג בגרעיני השעורה המתייבשים מעליו, ומהם עובר אל השיכר וממנו בזיקוק גם לויסקי.
הכבול המצוי באי איילה הינו בעל מאפיינים יחודיים, בשל סוגי הצמחיה המקומית והקרבה לים, וטעם העשן שלו שונה משל כבול מלב היבשה. טעם זה מורגש במיוחד בויסקי של לאפרוייג למשל, המתאפיין בטעמי עשן חזקים, יוד, תרופתיות ומליחות."
